|
שבת בבוקר 04:15 אני מתחיל את ההתארגנות שלי לקראת אליפות ישראל. התחושה מאוד מוזרה, אף אחת מהתנועות שלי אינה מזכירה במאומה את שגרת הכנות רכיבת שבת |
 |
|
חודשיים קודם – סיפוק לצד החמצה הסיפור מתחיל חודשיים קודם – בסיום חצי ישראמן באילת, שאליו הגעתי עדיין פצועה מהתרסקות חודש קודם. אני נשארת עם תחושת סיפוק אדירה על כך שהצלחתי לסיים למרות הפציעות, אבל גם עם תחושת החמצה מסויימת, ובעיקר טעם של עוד. |
 |
|
היום היא ניצחה את הפחד
היא ראתה אותם חולפים מולה
והיה עלייה לחבור אליהם
כל הדרך למטה |
 |
|
נפתח בפרטים טכניים:
230 ק"מ. (כ-60 ק"מ מתוכם כביש).
כ-2500 מ גובה מצטבר
18 רוכבים (שכל המילים הנרדפות ל"משוגעים" והסופרלטיבים הנלווים כבר מוצו לגביהם) |
 |
|
בשישי האחרון הגיע לסיומו המסע שלי לקראת חצי הישראמן באילת. דרך ארוכה, מייגעת, עם טוויסטים בלתי צפויים בעלילה.
זה מתחיל כשהלב קופץ מהתרגשות |
.jpg) |
אני לא יודע לכתוב מעניין
ולא לגרום לאיש להתעניין,
זה גם רק משהו פרטי
לכל היותר עניין משפחתי,
|  |
תובנה מספר 1
אנחנו מדינה של פתאים.
פעם כשעדיין לא היו מחשבי-על והחזאים לא היו משהו |
 |
אתמול כרמי עשה עלינו חזרה לקראת מבחן בפסיכולוגיה תחת הנושא - סודות הטיפול בהלם !! קבוצת "שפני הניסיון" הגיבה באופן חיובי לניסיון ... |
 |
|
|
 |
|
|
 |
|
|
 |
האופניים ככלי רכב - ורד מרגלית - 7.12.08
אז מה עשיתי בפגרה הארוכה כאורך הגלות הזאת? בעיקר התפגרתי... למזלי, יש לי פריבילגיה שלא לכולם יש, וזו העובדה שהאופניים (אותם אופניים) משמשים אותי ביומיום ככלי רכב |
 |
אחלה צאלנג´ - ורד מרגלית - 16.11.08
הוולוו צאלנג הוא בהחלט לדעתי אחד מאירועי האופניים היותר יפים שמתקיימים אצלנו בארץ- האוירה, המקצועיות, האיזור, אירוע בסדר גדול שלא היה מבייש אירועי תרבות גדולים אחרים. |
 |
|
השנה שמתי לי למטרה לנסות את מזלי בעולם הטריאתלון, ולהשתתף/להתחרות (עניין של השקפה!) באי אלו תחרויות במהלך השנה |
 |
|
בכל פעם שאנו נפגשים
אני מרגיש צורך לומר מספר דברים מרגשים,
לפעמים אני פותח ב-מה היה לנו השנה
לפעמים במה היה לנו בעונה האחרונה,
לפעמים אני פותח בברכה למאן דהוא
ולפעמים בסתם מילה למישהו,
הפעם אני גם לא אפתח בברכה למדריך
הפעם אלה דברים כלליים בלי תאריך,
|
|
|
“20 חסום בגלילות"האיר השלט האלקטרוני קרוב ליציאה מביתי ליד מודיעין
כתובת שבימים כתיקונם היתה מעצבנת, העלתה חיוך על פני
אני בדרך לתחרות אופניים/ריצה הראשונה שלי השנה (ובחיים בכלל...)
|
 |
|
מחר אני רוצה למות על המסלול" כך נפתח התדריך שלי עם כרמי ערב קודם. נכון, זו לא תחרות מטרה, ואפילו לא מטרה משנית, אני לא בפיק, ולא "מחודדת". לכאורה יש לי את כל התירוצים שבעולם בשביל לעשות עוד תחרות בינונית (כולל פציעה שניסתה להרים ראש בתחילת השבוע, והשביתה אותי מריצות). אבל נמאס לי... |
 |
|
כמעט שנה עברה מאז ראיתי, בפעם ראשונה, ביום חורפי וקר, "כדור ירוק-שחור" של רוכבי כביש עוקף אותי ב-"גבעת המופעים". זה מאוד הרשים אותי !! |
|
|
מתי בפעם האחרונה התרגשתי כמו ילדה?
יום קודם אני כבר מתחילה להתרגש. רכיבה אתגרית, ירידות (כולכם יודעים שבשבילי זה האתגר האמיתי), מעלה עקרבים, נופי המדבר הקסומים שאני כל כך אוהבת, לא צריך יותר מזה. |
 |
היתה חוויה לראות את כמות הרוכבים שהגיעו לתחרות ההזדמנות האחרונה לעונה זו.
לי התחרות התחילה קשה, לא עשיתי חימום כמו שצריך והרגליים לא נענו לקצב המוגבר שהכתיב הפלטון בפתיחה |
 |
|
טוב... אז אחרי שסגרתי 20 תחרויות בדיוק!!! לעונה זו :-) אני יכולה ל... רגע... לא יכולה לנוח כי יש וולו צאלנג... טוב, אבל לפחות אני יכולה לחזור לרכוב נפחים בשטח על האנטם האהובים שלי.
|
 |
|
להלן שיחה שהתנהלה ביום שלישי, בין שני רוכבים במהלך רכיבת שחרור בין קסטינה למסמיה.
כ (השם המלא שמור במערכת): נו נרשמת כבר לתחרות?
ל (גם השם שלו שמור): מממ...
|
|
|
אני אתחיל מהסוף .
אני יכול להאשים רק את עצמי בזה שאיבדתי את הפלוטון |
|
|
12:30 מירי ואיתי מסיעים אותי למקום המפגש בקאנטרי-קלאב, המשאיות והאוטובוסים מחכים לנו ותוך מספר דקות אני פוגש את ארמונד, פיטר, קלמן ודני , ההתרגשות גדולה |
 |
|
כן... זה שוב נגמר!
היה אחלה מז"א ,
נופים מדהימים וחוויה של ...פעם בשנה ! |
|
|
עברתי היום חוויה חזקה כ"כ שאני לא חושב שאוכל למצוא את המילים המתאימות לתאר אותה |
 |
|
בוקר, מוקדם, שקט, כל הבית ישן. אני יורדת בשקט לא להעיר אף אחד למטה, יושבת לי עם כוס קפה, שגרה של בוקר. |
 |
|
איש אחד שעשה הרבה בספורט אמר לי שהרווח מהמרתון הוא לא התחרות עצמה אלא הדרך לשם
לפני שלוש שנים ומשהו התחלתי לרוץ |
|
|
רכיבת אופניים דומה למסע. לפעמים זה מרגש ואפילו מפחיד. לפעמים זה מרגיע וממלא מצברים. בדרך כלל יוצאים עם סיפוק אדיר וחיוך על הפרצוף. ממש כמו... ניהול בחברת סטארט אפ.
בלוג חדש, והפעם על פשלות, כשלונות וטריאתלון קיסריה |
 |
|
תמיד יש פעם ראשונה... והיום היתה הפעם הראשונה שהשתתפתי בתחרות וכולה ב-E1
הכל התחיל מזה שמדריכת השחייה שלי חזרה והסבירה כמה שתחרויות אימון חשובות לשחייה (מה גם היא למדה אצל כרמי על תחרויות אימון?)
|
 |
|
טוב אז הכל התחיל לפני כחודשים.
שלחתי לענת (להלן שתחייה) הודעה על רישומה בטרם עת למירוץ הלילה (ככה זה, בלי הצבת מטרות לא מגיעים לשום מקום). |
 |
|
אני לא יודע איך קוראים לו. מעולם גם לא יצא לי לראותו. אבל הנוכחות שלו תמיד מורגשת והוא תמיד בסביבה.
אם להודות על האמת ההימצאות שלו בד"כ מיותרת מבחינתי. |
 |
|
אז מה היה לנו השנה הזאת
פרט לכך שעסקנו ברכיבות?
מה השתנה במשך השנה הזאת
ושלא קראנו על כך כתבות?
|
 |
|
נמאס לי מלפחד.
טוב, כולכם כבר מכירים אותי מספיק בשביל לדעת כמה אני פוחדת בירידות. אמנם אני משתפרת, לאט לאט תופסת בטחון, אבל זה לא זה. |
 |
|
זה נשמע די נורא כשאומרים את זה, אבל בכל זאת 40 שנים כבר עברו מאז. נער שמנמן, חולצה לבנה ומכנסיים כהים, בלורית שיער שחור, חתימת שפם ראשונה, אורחים, דרשה נמלצת, אולם חגיגי ומשפחה מאושרת. בר מצוה בטעם של פעם. |
 |
|
לאחרונה התחלתי להתאמן לאליפות הארץ שתהיה ב 2011, נשמע רחוק? לא זה מעבר לפינה.
|
 |
|
כבר בתחילת ינואר קיבלתי מסר מליאור, הפרטנר שלי לVC-, עם קישור לקומונה של "4 אינטש ורכיבות אפיק" בתפוז ששם התפרסמה "שאילתא פתוחה לחברי הקומונה" שפירסם נמרוד כהן |
 |
|
5:15 בבוקר, השעון מצלצל, למזלי הרב ישנתי רצוף כל הלילה, אני מרגישה רעננה!
מקפצת מהמזרון ומייד נזכרת שאני באוהל עם עוד 15 חברים!!!
"היום יש תחרות!" אני אומרת לעצמי כדי להאמין שהגיע הרגע. הלב שלי מתחיל לפעום. |
 |
|
אז נגמרה לה עונת הכביש עבורי. היא התחילה בקול תרועה רמה עם ההכרזה על קבוצה המאסטרס פרו, המשיכה בעבודה טובה וקשה |
 |
|
זה מתחיל בסוף הטוב ... כולכם הייתם שם בשבילי במסע המופלא לחצי איש ברזל. עם הסוף הטוב והמתוק. הסוף הזה הוא ההתחלה של הסיפור עכשיו. |
|
|
אני מודה, באתי לתחרות עם המון מוטיבציה והמון ציפיות מעצמי, אבל (ויש אבל...) למרות ההתרסקות שלי בסוף, אני יודעת שהצלחתי לסמן וי על ציפיות רבות. |
|
|
כפי ששמתם לב בוודאי נג"ש נס הרים שהתקיים היום סומן ע"י יפעת כבר לפני כשלושה חודשים כמרוץ מטרה. אני הצטרפתי לרעיון ההשתתפות רק לפני כשבועיים |
 |
|
עטי הקצר לא יכול להתחרות
בכל אותם הגיגים ומקראות
שכותבים חברינו לקבוצה
שאיתם רכבתי באותה דבוקה,
|
 |
|
הגיע הזמן שגם אני אנסה לשתף אותכם בעלילותיי.
נתחיל ביום שישי בבוקר.
הגעתי לאימון עם הרגשה טובה.
|
 |
|
עם המון חששות בלב וכמה תפרים טריים בגב (לא נורא רק עור...) יצאתי להכנה לאליפות הארץ. זכר הנדודים בדד בשמש הקופחת בשנה שעברה, הרוחות החזקות והכבישים הארוכים והמישוריים שלא רואים את הקצה שלהם היה בלב. |
|
|
הפעם נלך אחורה קצת יותר מיום
כפי שבודאי שמתם לב מעל דפי הפורום, ההתרסקות בשבוע שעבר הייתה קשה מאד עבורי. |
 |
|
אתמול במוצאי שבת סיימתי את טריאתלון הנשים השני שלי. שנה שעברה, כשהתחריתי לראשונה בטריאתלון הנשים, הרגשתי שאני נדבקת בחיידק. לא תיארתי לעצמי איזה מהפך האירוע הכל כך מרגש הזה יחולל אצלי. |
 |
|
"כל מי שישמע יצחק עלי"
החלום הופיע לי בראש אחרי שעשיתי את האולימפי הראשון שלי בכינרת לפני שנה. הבנתי שמה שאני באמת רוצה לעשות זה חצי איש ברזל. נשמע מטופש, אחרי אולימפי אחד ויחיד, אין ספור פציעות (בדרך כלל מריצה) ואני לא יודעת לשחות חתירה – רק שוחה חזה. אבל, הרעיון לא יצא לי מהראש, אני רוצה לעשות חצי איש ברזל. |
 |
|
מזל שלמור יש תחרות
הכתיבה בקומונה כבר כמעט הלכה למות,
יומיים היא נעלמה
ובקומונה "נשמעה" דממה,
עכשיו מתחיל השבוע הגדול |
 |
|
חמישי בבוקר, דגנית ואני באימון אחרון לפני תחרות. דגנית עם גלגלי התחרות החדשים, וקשה לעצור אותה. שוב ושוב אני צריכה להזכיר לה שזה אימון קל |
 |
|
אי אפשר לומר שחששות לא היו וגם התרגשות, שהלכה והתעצמה לקראת מועד היציאה למחנה. מרגע שנקבע התאריך, ובטלתי יום עבודה לכבודו, נכנסו העניינים להילוך גבוה. |
 |
|
כולם סיפרו איך היה להם המחנה אז גם אני.
עד יום חמישי בערב ניסיתי לשכנע את נעם שזה לא מתאים ובטח יש איזה סיבה למה אני לא יכולה לבוא, אבל כרמי אכזב והסכים שאני אגיע |
|
|
זה קרה לי בראשית מאי לפני שנה
שאת החרמון כבשתי לראשונה,
אז, אמנם באתי בשטח
ולכן אולי הפעם לא הייתי במתח,
|
|
|
מרץ 2008. החצי איש ברזל כבר ממש מעבר לפינה,וכרמי ואני יושבים להכין תכנית לחודש הקרוב. לאחר הרבה התלבטויות מסכימים שאני לא יוצאת למחנה אימונים עם שאר הקבוצה (מחויבויות משפחתיות) ועושה בשבת הראשונה של אפריל את טריאתלון ראשל"צ. |
 |
איזה מזל שהייתה תחרות באזור
וגם מור לארץ החליטה לחזור,
כבר התחיל להיות כאן קצת יבש
וכמעט התחלתי שתכתבו לבקש....
|
 |
|
הכל התחיל אתמול ב- 22:00 כשכיוונתי את השעון המעורר.
להיות בפארק ב-5:30? כרמי השתגע. התחלתי לחשב את הזמן אחורה, והחישוב העלה – 4:40 – שעה בלתי חוקית בעליל, גם לרוכבי כביש.
ב- 4:40 השעון מצלצל, אני מכבה אותו מהר, לא להעיר את מי שלא אשמה וחושב לעצמי בלב – אתה שפוי? מהצד השני של הפוך נשמע מלמול עם תשובה לשאלה – לא!
|
 |
|
"את הולכת לעשות אימון חזק". כך אמר לי כרמי בשיחת ההכנה שלנו. חצי האיש ברזל מתקרב, וכרמי סימן בתכנית כמה אימונים "חזקים" כהגדרתו (קטלניים כהגדרתי). |
|
