|
אחלה צאלנג
הוולוו צאלנג הוא בהחלט לדעתי אחד מאירועי האופניים היותר יפים שמתקיימים אצלנו בארץ- האוירה, המקצועיות, האיזור, אירוע בסדר גדול שלא היה מבייש אירועי תרבות גדולים אחרים. גם הלינה על חוף ים המלח עם כל הרוכבים והאוירה מסביב ערב לפני היתה חויה אמיתית.
השנה החלטנו גבי (חבר טוב ורוכב שטח מצוין) ואני שאחרי ששנה שעברה עשינו את הקצר- הפעם נלך על הארוך, ככה בשביל האתגר.אני חייבת לציין כבר מההתחלה, שאני רוכבת כביש בתחומי, ובהחלט לא רוכבת שטח. אני אוהבת ללכת גם למירוצי שטח לפעמים בשביל הגיוון והחויה (שטח זה תמיד חויה, ואותי באופן אישי זה גם די מאתגר), אבל נראה לי שבסופו של דבר אני אשת כביש. משהו פשוט לא כ"כ הולך לי שם- לרכוב בחול, על אבנים, מדרגות, עליות, ירידות- בהחלט צריך בשביל זה יכולת טכנית גבוהה והרבה אמביציה, וזה מעורר אצלי הערכה רבה לרוכבי השטח. אבל בכל זאת- לא יכולתי שלא להנות מהמסלול. גבי ואני לקחנו אותו די בקלילות, בקצב די איטי כי בכל זאת 80 ק"מ לפנינו (המרחק הרב ביותר שעשיתי אי פעם בשטח). אז הוא היה צריך לחכות לי לא מעט, כשנפלתי כמה פעמים אחרי הסתבכות בחול או כשלא הצלחתי לחבר את הקליטים, או כשהאטתי בטירוף מסיבה זו או אחרת. בהתחשב בנסיבות שלי- גבי הוא בדיוק האיש המתאים. הוא בשביל הכיף והחוויה, ולא בשביל לרכב בראבק. הוא שמח לחכות לי וגם לעודד אותי ולשיר לי שירים בדרך. המסלול היה באמת יפה, ואחרי הקילומטרים הראשונים עם כל העומס והאנשים, נשארנו מאחור לבד והיה הרבה יותר נחמד.לקראת ה-20 ק"מ האחרונים, נגמרו לגבי המצברים, ובאופן מפתיע דווקא אני הפכתי להיות המובילה והמדרבנת. את המסלול סיימנו בסופו של דבר אחרי 5 שעות (כשמולינו כבר פגשנו הרבה רוכבים שחוזרים הביתה...), כמובן עם חיוך גדול וידיים מונפות באויר, ובסופו של דבר זה מה שהיה הכי כיף! ובסיום- אחד הרגעים היותר כיפים בכל האירוע היפה הזה היה לראות את הנציגים המובילים שלנו עומדים על הפודיום, במקום גבוה יותר מבשנה שעברה. הלב מתמלא הרבה גאווה, והרגשתי שאני גם חלק מזה במידה מסויימת. כל הכבוד לכם, אתם באמת הזוג המלכותי שלנו! נפגש שוב בשנה הבאה, אני ללא ספק אהיה שם (וגם גבי...)
|
|
