לי התחרות התחילה קשה, לא עשיתי חימום כמו שצריך והרגליים לא נענו לקצב המוגבר שהכתיב הפלטון בפתיחה.כבר בעלייה הראשונה ראיתי את הגב של כולם ולקח לי כל הירידה לתחנת הדלק להתיישב עליהם שוב (זו בדיוק הסיטואציה שקרתה לי באימון בשבת האחרונה כך שכבר הייתי מתורגל...). בהמשך הצלחתי לשרוד עם הקצב עד קצת לפני "קיר המים" (מור אחלה הגדרה) ומשם אפילו התחינות של כרמי מהרכב ("נעם עכשיו תן כל מה שיש לך ואתה משיג אותם") לא עזרו... האמת אפילו עברה לי באותו רגע מחשבת פרישה מוקדמת מהתחרות...מגיע לסוף העליה לאוהל הקבוצה ולנקודת המים, זורק בקבוק ומקבל אחד טרי מקרן. העידוד של קרן ופיטר פשוט העיר אותי ומשם היה לי ברור שאני ממשיך עד לסיום.

 

העידוד של קרן ופיטר פשוט העיר אותי (צילום: טלי שיאצו - כהן)

מאחר ואני כבר מנוסה באבודי פלטון בבית גוברין המשבר שתוקף אותי בשלב הזה קצר יותר ואני נכנס לקצב שמתאים לי. מה שעוד עזר לי היום שאחרי הירידה והפניה בתחילת ההקפה השניה קלטתי רוכב מהקטגוריה שלי 200 מ לפני וסגרתי עליו. התחלנו לעבוד יחד כאשר הוא רכב חזק יותר בעליות ואני משכתי אותו בירידות ובמישורים. במהלך ההקפה השניה עבדנו טוב ועוד הצלחנו לראות את הפלטון בעמק של בית גוברין ובאזור בית ניר אך בהמשך הם נעלמו בעליות...

למעשה המשכנו לעבוד כך עד הסיום כשבדרך אנחנו עוקפים רוכבים מזדמנים מקטגוריות אחרות (חלקם תפסו עלינו טרמפ לא חוקי עד שנשרו באחת העליות).

בעבודה עד הסיום (צילום: טלי שיאצו - כהן)

בתחילת העליות לעגור בהקפה האחרונה שמשון (כך קוראים לו) השתתק לפתע והתיישב לי על הגלגל בכל הזדמנות (בכל זאת תחרות גם אם אנחנו רק שניים). האמת לא הצלחתי להחליט אם הוא עייף מדי או מכין לי הפתעה לסיום. לקחתי גל חמישי (זה מה שנותר לי אחרי ארבעה גלים, שתי בננות וחטיף שכנראה נפל לי בדרך...) והתחלתי להתיש אותו בכל הזדמנות. בירידה באחרונה לפני העלים והסיום לחצתי חזק וידעתי שהוא יעבור אותי. הוא אכן חלף אותי בעיקול שבעליה כשהוא עומד על הפדלים. מישהו צעק לא מהצד "יאללה שמשון חזק לפיניש" וזה הצית אצלי את הרצון לאתגר אותו. חישבתי מרחק לסיום והבנתי שזה עדין אפשרי. לפתע הוא התיישב על הכסא והוריד קצב  (כנראה התחיל את הספרינט מוקדם מדי) ואז הגיע תורי... העברתי להילוך קשה יותר, לחצתי חזק (בישיבה אמנם) וסגרתי עליו פער של כ-15 מ כשאני עוקף אותו ממש על קו הסיום.
ההרגשה היתה טובה כי בכל זאת הצלחנו לייצר תחרות גם אם היא הסתיימה דקות ארוכות אחרי הראשונים.

 

התחלתי להתיש אותו בכל הזדמנות (צילום: טלי שיאצו - כהן)

לסיכום, כשאני רואה באיזו רמה רוכבים הנציגים שלנו במאסטרס ג אני אומר לעצמי "תרגע אתה עוד צעיר, אם תמשיך להתמיד בסוף זה יגיע..." אבי, איציק ונמרוד אין עליכם (ולחשוב שביום שלישי באימון בניצנים עוד הצלחתי לסגור על אבי ועבדנו יחד... הצעיר הנצחי הזה מריח עליות ובום...).

אז ברכות לכל הזוכים והזוכות ובעצם כל מי שהשתתף היום זכה בחוויה שראויה להתכבד בתואר "תחרות סיום העונה".
הערה אחרונה אך חשובה: אחרי התחרות תפסתי את נמרוד הנגבי שהוא גם המארגן מטעם האיגוד וגם חבר קרוב ולשמחתי הוא הבטיח לי שתחרות בית גוברין חוזרת לתכנית התחרויות השנתית, כך שגם מי שוויתר היום יכול להתחיל ולהתכונן לשנה הבאה. בהצלחה לכולם.