למקצה המאסטרס פרו, צרפו את נשים עילית ונוער עילית – בדיוק מה שהיה חסר לי. כל ההיפר אקטיביים מהעילית.
יוצאים לדרך. יאמר לזכותו של פלטון הפרו אותו למדתי להכיר לאורך העונה, מדובר בפלטון חזק של רוכבים טובים ומנוסים, ללא זגזוגים, והתנהלות טובה במהלך המירוץ. ואכן, ההקפה הראשונה נפתחה בקצב טוב, לא איטי אבל אף אחד לא התפוצץ. הירידה מנחושה לבית גוברין נבלעה תחת גלגלי הפלטון השועט במהירות 55-60 קמ"ש, וכבר אנחנו מקיפים את בית גוברין ופונים ימינה בבית ניר.
הופתעתי, אבל בתוך הפלטון הדוהר, הכביש והעליה עד עגור נראית קלה הרבה יותר מאשר באימוני הקבוצה. ואז הסיוט שחזר על עצמו שוב ושוב ושוב ושוב – עגור -> ליאון. למוד נסיון אני יודע שאני לא מוותר ונדבק לפלטון. להפתעתי אני מצליח להחזיק עם כולם, למרות העלייה. קבלת המים עוברת באופן חלק עוד עליה מטורפת על לקו הזינוק ומסתבר שהשד לא כ"כ נורא.
הקפה שניה. אני מביט אחורה ורואה או יותר נכון לא רואה את הדר. קצת מסתכל מסביב ונוכח שכבר בהקפה הזו הפלטון "פלט" כמה רוכבים. הפלטון קצת נרדם והדר ועוד כמה רוכבים מצליחים לחבור אליו, המשך ההקפה השניה והשלישית פשוט זורמים בכיף (סוג של מזוכיזם, אבל היה כיף). אני אפילו מספיק לדבר ולהחליף חוויות עם ליאור שלו שרק לפני שבוע רכב חלקים גדולים מה American Century  לצידי. התחלנו לשקוע בנוסטלגיה עד שלרגע כמעט ושכחתי שזו תחרות.
קצת לפני החלפת המים נפלה השרשרת לאחד הרוכבים הוא האט וגרם לתאונה במרכז הפלטון. למזלי הייתי ממש לידו, כך שהתחמקתי מהתאונה, אבל כאשר קדמת הפלטון ניצלה את ההזדמנות לבריחה, לא יכולתי להגיב בזמן בשל תקלה במערכת ההילוכים שלי. כאשר אני מוריד הילוך לצורך עמידה ויציאה לספרינט, המעביר האחורי פשוט קופץ לגלגל הכי קטן (12) ומשם אני צריך להעלות הילוכים עד למקום הרצוי. לחובתי יאמר שאני יודע על הבעיה כבר כמה שבועות ופשוט לא מצאתי זמן לטפל בה (ככה זה כשקונים אופניים בזול...). בקיצור, זה התירוץ שלי לכך שאיבדתי את הפלטון.
מנקודת המים ועד לסוף העליה של נחושה נתתי נג"ש לתפארת. הורדתי ראש וטחנתי. מימשתי כל מה שלמדתי בשבוע שעבר – רכבתי מהראש, כי הרגליים לא רצו לסובב עוד. כ-200 מ מסוף העלייה המאמץ נשא פרי והצלחתי להדביק את הפלטון, אלא שאז, אחד הילדים ששכח לקחת רטלין הבוקר הקפיץ את הפלטון, שהשאיר אותי ללא רגלים 150 מ מסוף העליה. בירידה כבר לא היה לי סיכוי. הפלטון טס את הירידה הזו כמו בהקפות הקודמות במהירות של 55-60. שוב הורדתי ראש, ולחצתי. רכבתי את הקטע הנ"ל במהירות ~52 קמ"ש, אבל לא היה לי סיכוי להדביק את הפלטון אל מול הרוח שהתגברה.

 

הורדתי ראש וטחנתי (צילום: טלי שיאצו - כהן)

מעז יצא מתוק – סובבתי ראש וראיתי כ-300 מ מאחורי שני רוכבים. חיכיתי להם ומבית גוברין עד כמעט לסוף רכבנו יחד. שניהם רוכבים טובים וחזקים, בחור אחד מנוער עילית והשני חבר שלי מאשכולות. נתנו עבודה לתפארת. 30 שניות ויורדים, עבדנו מסודר והגענו מאד קרוב לפלטון, אבל זה כבר היה לקראת הסוף, כשהפלטון מתחיל להיות עצבני קופצני ומהיר מהרגיל כך שלא הצלחנו לתפוס אותו. עדיין, עבורי, זה היה החלק המהנה ביותר במירוץ.
ואז זה נגמר.
וואוו
זה היה קשה, אבל למרות זאת ולמרות שלא החזקתי עם הפלטון את כל המסלול, זה היה המירוץ המהנה ביותר העונה. אני מבין למה כולם כ"כ התגעגעו למסלול הזה.

 

זה היה המירוץ המהנה ביותר העונה (צילום: טלי שיאצו - כהן)

מסלול סלקטיבי מאד. אין מקום לטרמפיסטים בפלטון כמו בניצנים ואורים. שינויי קצב רבים (במונחי רוכב כביש = יתרון מסוים לרוכבי שטח).
100 ק"מ ב3 שעות (פלוס כמה דקות) – לא יודע בדיוק מה הזמן ומה התוצאה המדויקת והאמת גם לא כ"כ מעניין אותי – אני פשוט נ ה נ י ת י !!!

תודה ל- כ (השם עדיין שמור במערכת) שלא ויתר לי ודחק בי להירשם..
תודה לפטר וקרן על חלוקת המים שעבדה מושלם ועזרה מאד לשלווה ברכיבה עצמה.
תודה לכולם על ההשתתפות – כיף לפגוש אתכם בתחרויות ולראות גם את הצד היותר לוחמני שלכם.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהתנצל בפני אלו שפגעתי והתעללתי בהם במהלך השבועות האחרונים. שריר התאומים ברגל שמאל, שריר התאומים ברגל ימין, הארבע והתלת ראשי בשתי הרגליים, הברכיים (בעיקר סליחה מברך ימין), הישבן, פושטי הגב, ועוד רבים וטובים. אני מבטיח לא לחזור על מסכת התעללויות שכזו, (לפחות לא בחודש הקרוב )

אז כמו שכבר כתבתי

בית גוברין – מי שלא בא הפסיד