|
בית גוברין במילה אחת - אכזבה
אני אתחיל מהסוף .
אני יכול להאשים רק את עצמי בזה שאיבדתי את הפלוטון,בחוסר נחישות וחוזק מנטאלי. אני כל הזמן אומר שצריך למות על האופנים ולא לתת לפלוטון לברוח ושזה הגיע לרגע האמת אז נכשלתי .
בהקפה הראשונה בעלייה לקוו הפיניש הצליחו לברוח לי אבל עם עבודה משותפת של ירדן אני ועוד רוכב שלא זיהיתי הצלחנו להגיע לפלוטון. בירידות הצלחתי קצת לנוח עד שהגענו לגבעות שם היה לי ממש קשה אך ליאור דחף אותי (תודה!) שהגענו לעליה לפני הקוו פיניש בפעם השניה הפלוטון שוב ברח ועוד פעם נשארתי לבד עם ירדן.
מההקפה השניה התחלתי לעבוד איתה עד שהגענו לעזר וישר התחלנו בעבודה מסודרת. בסוף ההקפה השלישת אני רואה את מור רצה וישר משוויץ על הבחורה הכי שרוטה ;-) בקבוצה . המשכנו בהקפה ובעבודה מסודרת. בסוף ההקפה הרביעית בעלייה לקוו פיניש אני קולט שמור עוד עדיין רצה . אני מסב את תשומת ליבה של ירדן למור שהיא עדיין רצה והיא בלי אוויר עונה לי כן ואנחנו עדיין רוכבים. סיימתי את התחרות אבל הפעם להבדיל תחרויות אחרות ,היה לי קשה לחייך בסוף התחרות.
סיכום - התחרות הזו לא תשבור אותי ואני מקווה להמשיך ולהשתפר לעונות הבאות. יש עוד הרבה דברים שצריך לעבוד עליהם. המטרה הקרובה לאחרי הפגרה היא לבנות בסיס רחב יותר של נפח. |
|
