יום ד 15.10.2008

12:30 מירי ואיתי מסיעים אותי למקום המפגש בקאנטרי-קלאב, המשאיות והאוטובוסים מחכים לנו ותוך מספר דקות אני פוגש את ארמונד, פיטר, קלמן ודני , ההתרגשות גדולה, נשיקות פרידה מבני ומאשתי ואיחולי הצלחה ועולים צפונה לתל-חי. מחכים לאופניים ...כל אחד מלטף את האופניים , אני בחדר עם פיטר , ארמונד וקלמן, ממש כיף מכינים את הציוד ליום המחרת, מתרגשים... כל אחד בדרכו. הולכים לישון מוקדם.

יום ה 16.10.2008

מתעוררים בשעה 4:45, ב5:00 אוכלים שותים ולוקחים את האופניים והציוד למשאית ב- 6:00 הזינוק. כולם מתרגשים, אוירה מעולה לכולם מצב רוח מרומם, מזג אויר מצוין. מתחילים את הרכיבה .. כיף לא נורמלי !!! ארמונד נדבק לאחד הרוכבים (הוא חשב שהוא בקבוצה) הרוכב מלפניו עצר וארמונד נכנס בו, פחדתי שלארמונד נגמר הרוכב אבל כמו גדול הוא סידר את האופניים והמשיך... כל הכבוד לו !! מאוד שמחתי והרגשתי הקלה גדולה כשראיתי שארמונד ממשיך לרכב. המשכנו לרכב, עוברים את העליות של מרום גולן , צומת גולני, אני שמרתי על דופק E1 בעליות וממש לא היה נורא. כל 40 ק"מ עצרנו לאכול, לקראת הסוף בק"מ ה- 170 התחיל להיות קשה, שאלתי את קלמן מה אתה אומר לקחת גל ? קלמן אמר בטח !! לקחתי גל ונפתחו המבערים בק"מ ה- 200 נשארו עוד 3 ק"מ של עליה "קטנה" כל עליה כמו נס הרים... הלכנו לישון ב- 8:15.

יום ו 17.10.2008

בשעה 6:00 התחלנו את היום. התחלנו מקליה עברנו את מצפה שלם לכיוון המלונות.. והנה התחילו העליות חבל על הזמן אני מתחיל לחפש מקום נח לישבן. עליות.. עליות ... עליות העליות של ערד כבדות ולא נגמרות שמרתי על E1 תחילת E2, פנינו שמאלה לכיוון דימונה גם כאן לא היו חסרות עליות, רכבנו בערך 100 ק"מ של עליות, היה מאוד מאוד קשה גילנו שיש לנו חלקים בגוף שלא ידענו על קיומם... רכבנו עד שעה 17:00 כמעט בלי הפסקה 9 שעות ו- 50 דקות נטו רכיבה בסה"כ ב- 11 שעות. בערב פרגנו לעצמנו עיסוי של חצי שעה לשחרור והיה ממש נחמד וקצת עזר לשרירים הכואבים. ב- 8:30 הלכתי לישון בצפייה דרוכה איך יהיה הגוף ברכיבה מחר. נכון מחר רק 175 אבל לאחר יומיים קשים ולפי מה ששמעתי מהחברים יודעי הדבר ובעלי הניסיון זהו הרוכב ישראל הכי קשה שהיה עד היום, נועם (בעלה של יפעת) התקשר לעודד ולתדרך לקראת יום המחרת.

לילה טוב !!

שבת 18.10.2008

שוב מתעוררים בשעה 4:45, מתארגנים לרכיבה "הקלה" מבין שלושת הימים. בחוץ קר – לובשים מעילים. 5:45 מתחת לגשר של מצפה רמון מוכנים ליציאה. בירידות מרגישים את הגוף מהיומיים הקודמים, לקראת סוף הירידה אחד מהרוכבים עף, אמבולנס מפנה אותו, אני בודק שזה לא אחד מהחברים שלי וממשיך לרכב, משתדל לא לחשוב על הרוכב שנפצע, אבל נדלקות לי נורות אדומות, צריך להיזהר בירידות, לסיים את היום בשלום. אחרי 80 ק"מ ליד עובדה נכנסתי למשבר מנטאלי שנמשך כ- 20 ק"מ. הדרך לא נגמרת והקילומטרים לא זזים. פגשתי רוכב שהכרתי לפני מספר ימים אצל אריק (חנות האופניים ברמת השרון) ואיכשהו ואני באמת לא יודע מהיכן הגיעו פתאום הכוחות התחלנו ביחד להגביר קצב והגעתי לחברה מהקבוצה, ארמונד, דני, פיטר וקלמן לארמונד נתפס השריר ברגל, החברה באמבולנס שיחררו לו ובהמשך עשיתי לו עוד מתיחות, ארמונד התגבר על ההתכווצות כמו גדול והמשיך לרכב עד הסוף. אני התחלתי להרביץ את העליות לפני אילת, עוד קצת עליות ו.. ההתרגשות מתחילה, מתחילים להריח את אילת,מידי פעם משחררים את הכאבים בישבן, משחררים רגליים ו.. מגיעים למעבר הגבול. נשארות הירידות, דני וקלמן (החברה עם ניסיון של שנים) מזהירים אותי מהירידות, כדאי להקשיב להם ולא לרוץ, לחצתי חזק על הברקסים לא לעבור את ה- 40 קמ"ש, רוכב אחר עף ברוח האופניים התרסקו על הכביש והרוכב הגיע לבית חולים, לא נעים.

אנחנו באילת !!!!!!!!!!! הלב דופק וההתרגשות בשיאה, הדמעות מבצבצות בזויות העיניים, גיא – בני הגדול – מחכה לי עם עוד שני חברים ומוחאים לי כפיים – אני בשיא ההתרגשות לא מצליח לעצור את הדמעות המתפרצות דמעות של אושר, עשיתי זאת !!!!!!!!

היתה חוויה מדהימה, פיטר היה ענק, הוא משך את המסע כמו גמל, בעקביות וסבלנות, גם דני ארמונד וקלמן היו גדולים מהחיים – כיף שיש חברים כאלה.

וכמובן נשיקות גם למשפחתי המפרגנת ולאישתי שבלי העידוד שלה המסע היה לי הרבה יותר קשה.

להתראות ברוכב ישראל 2009 !!!!!!!!!!!!!!!!!

שדלצקי אמנון

אוקטובר 2008