אתה יכול אולי להשוות את זה למשהו שאנחנו מכירים? נס הרים? צובא?
איך מתכוננים לאתגר כזה? מי יכול לעשות את זה?

אני מוכרח להודות שאת מעלה עקרבים מעולם לא טיפסתי. העלייה עצמה נהייתה פופולרית רק לאחר המעבר שלי לארה"ב ולכן לא יצא לי להתחרות בעלייה או לטפס אותה באימון. את הירידה מערד לנווה זוהר יצא לי לרדת לפני המון שנים. אם זכרוני אינו מטעה אותי, הירידה, ברובה, אינה מאוד מסובכת או מסוכנת. הנוף מדהים, ממש עוצר נשימה, ואני מאוד ממליץ להאיט בחלק מהקטעים המשקיפים על הנוף ולהנות ממנו. החלק האחרון של הירידה אכן מצריך רמות ריכוז גבוהות יחסית עקב שיפוע חד ופניות חדות. בנקודות הנ"ל עדיף לנסוע קצת יותר לאט, איש איש ויכולותיו. מעבר לזה, יש לקחת בחשבון שהירידה מאוד ארוכה, ואיתה כמות של תשישות שעלולה להצטבר לקראת הקטעים היותר טכנים. לשים לב לא לגמור את עצמכם בקטעים הפחות מהירים של הירידה ולהגיע עייפים ופחות מרוכזים לסיומה.

160 ק"מ. זהו מרחק לא קטן, במיוחד שהוא מלווה בכמות כה רבה של עליות. היתרון הוא שאין יותר מדי שינויי קצב, ושאת רוב איבוד הגובה אתם תעברו בתחילת המסלול ולא בסופו. גורם זה ייקל עליכם את הטיפוס, שכן תוכלו לשמור על קצב קבוע יחסית בעליות. ישנם כמה ירידות בין העליות אבל לעומת הירידה הראשונה הן לא יוציאו אתכם מהקצב באופן קיצוני. מה שיש לזכור זה לפדל גם בירידות. הרבה אנשים מפסיקים לפדל בירידות, הטמפרטורה צונחת והשרירים מתקררים ומתקשים. חשוב להמשיך לפדל, לשתות ולאכול  במשך כל הרכיבה!!!

לשמור על הקצב ולא לנסות להתחרות אחד בשני בשלבים מוקדמים. שמירה על הקצב תייעל את היכולות שלכם בכל הרכיבה. יש לזכור שבאופניים מומלץ קודם להגיע לקו הסיום ורק אחר כך לחשוב איך לעבור אותו.

מבחינת ההכנה, לאכול רגיל. לא מומלץ לשנות את התפריט שבוע לפני, כמובן שלא יום או ערב לפני. מה שכן ניתן לעשות, לשתות הרבה ולהשתדל להישאר רווים כמה ימים לפני הרכיבה, ולא רק מים, יש לטעון את הגוף גם במלחים.

מי יכול לעשות את זה? כל רוכב צריך להיות מודע ליכולות שלו. 160 קילומטרים במסלול כמו זה, הן לא משימה קלה בכלל. יש לקחת בחשבון שעלול להיות חם, והרכיבה תתבצע באזור חם, יבש אמנם, אבל עדיין חם מאוד. למי שלא מנוסה ברכיבה בסגנון זה עליו לוודא שהוא ערוך כראוי, ושבמקרה וקורה משהו, תהיה לו את האפשרות להפסיק ולחזור לרכבים בעזרת מישהו נוסף.

כתבת "לשמור על הקצב ולא לנסות להתחרות אחד בשני בשלבים מוקדמים. שמירה על הקצב תייעל את היכולות שלכם בכל הרכיבה."
איזה קצב מומלץ בכזה מסלול? E1? אפשרי בכלל?

יש לזכור שהמשוואה של רוכב אופניים היא להתחיל עם X יכולת, וככול שזמן הרכיבה נמשך כמות האנרגיה יורדת ועמה היכולת. X של אדם אחד שונה מזה של אחר, לכן ברכיבה כה ארוכה, נסיון להתחרות עם מישהו בעלייה הראשונה תגבה מחיר יקר בהמשך מכיוון שאדם שמטפס מהר יותר מכם, סביר להניח שגם יוכל להתאושש יותר טוב מכם. מבחינת הקצב עצמו, E1 הוא אכן דופק נמוך מדיי לעליות בסדר גודל כזה. אני ממליץ לטפס אותן ב E2 בינוני/גבוהה, וגם לא מההתחלה. יש להיכנס לעליה לאט לאט, לראות מה המצב של הרגליים והתחושה הכללית, ולאט לאט להגביר. לא להגיע לסף או למקסימום מוקדם מדיי מפני שפשוט לא ישאר לכם כוח לעליות הבאות. כל אחד צריך לעבוד עם עצמו ולדעת פחות או יותר את תחומי הדופק הנוחים ביותר לאורך זמן, ולא להגרר למצב של תחרות אגו מיותרת.

לאלו מכם שמעוניינים להרים קצת קצב לתחרויות וכדומה, זהו אימון נהדר לעשות זאת. אך גם פה לא להשתולל. לא לעבור לE3 על ההתחלה,אלא בהדרגה ועם המון תשומת לב לגופכם. לנסות לעבוד כמה שיותר חלק וקבוע, פידול נקי, לא לזגזג, פלג גוף עליון ישר ולא מתנדנד. כל תנועה מיותרת מוסיפה לאיבוד אנרגיה ולטיפוס איטי יותר. לא לדחוף סתם הילוכים כבדים, לסובב בקצב טוב, כל אחד לפי העדפתו האישית. זהו אימון טכניקה קלאסי לעליות, וכול נסיון לשפר את היכולות שלכם בטיפוס יכול וצריך להתבצע בעיקר בעבודה על הטכניקה, ופחות על כוח.

פידול בירידות שבין העליות יקלו מאוד על הכניסה לעליות הבאות. מן הסתם בסרפנטינות להזהר לא להכניס את הפדל ברצפה. אבל גם בקטעים המהירים ניתן ואף רצוי להמשיך לסובב את הרגליים בקצב נוח, גם "על ריק". התנועה נשמרת והשרירים נעים. זה תורם מאוד להמשך האימון ולמעבר זורם יותר של המרחק. אם בכל זאת החלטתם לתת גז בירידה ולהנות מזריקת אדרנלין (מאוד מומלץ, רק ממש בזהירות!!!) אכן אפשר להפסיק לפדל רק קחו בחשבון שלעליה יתכן ותאלצו להכנס קצת יותר לאט מכיוון שיקח לגוף יותר זמן להכנס לקצב.מקום טוב להנות מהמהירות יהיה בירידה מערד. מכיוון שאין אף עלייה לפני הירידה, והגוף קר יחסית, בהחלט ניתן להנות משלל תנוחות אקרובטיות ואווירודינמיות, להגביר מהירות ולנסות את האופניים בפניות. (שוב, ממש בזהירות!!!)

מה שכן, לא מומלץ להשוות בין עליות של בית אורן, או אזור בית שמש, לחריש או יער מגינים. הראשונות הן עליות קלאסיות שדורשות יכולת לשבת על האוכף לאורך זמן ולסובב את הפדלים בקצב אחיד, ואילו העליות האחרות הן עליות כוח הדורשות כוח מתפרץ עם הילוכים כבדים יחסית, ועמידה על הפדלים לפרק זמן קצר יחסית.

להתאים סל"ד לאדם זהו דבר מאוד קשה, אני ממליץ לך לנצל את העליות באימונים לגלות את הסל"ד הנוח והיעיל ביותר. אם זה 90, יופי, אם זה 70 גם טוב. מה שצריך להשתנות זה היחס של ההילוכים. אם את מרגישה נוחות ביחס של 19/39 ו70 סל"ד או 25/39 ו90 סל"ד, זה בעצם מה שחשוב. לאחר שתמצאי את היחס המתאים, תוכלי לאט לאט לשחק עם ההילוכים בנסיון לשמור על אותו קדנס.