אז מה היה לנו השנה הזאת
אז מה היה לנו השנה הזאת
פרט לכך שעסקנו ברכיבות?
מה השתנה במשך השנה הזאת
ושלא קראנו על כך כתבות?
מה קרה מאז, אני שואל
פרט לכך שהיה רוכב ישראל?
איזה אירועים שאפשר עליהם לכתוב
איזה זיכרונות מהשנה רוצים לאהוב?
תחרות באשדוד
שרק למשתתפים הביאה כבוד?
או אולי המרוץ באורים
שהזכיר את קסם הנעורים?
האם ההכנות לתחרות שבהן השקענו
ובשבתות שלפני, את הישבן קרענו?
תוצאה יפה של שעתיים וממש קצת
כשלפני שנה זה היה שעה יותר לאט?
התחלנו לרוץ ואפילו לשחות
ולחלקינו לטריאתלון נותר לחכות,
פתחנו קומונה וסגרו לנו קומונה
האם בכך השתנתה השנה?
נוספו לנו חדשים וכמה גם נטשו
ובבגדים חדשים חברי הקבוצה התלבשו,
מחנה אימונים אחד או יותר
על החרמון קפאנו בלי לוותר,
צעקות והערות ממדריך קפדן
ליוו אותנו כמעט כל הזמן,
צעירים מגלים זוגיות חדשה
ואפילו חצי ברזל מסיימת לה אישה,
נופלים וקמים וסופגים מכות
ולשבת הבאה ממשיכים לחכות,
האם אלה בלבד היו בשנת תשס"ח
האם רק בגלל אלה נחכה לתשס"ט?
בטוח שהיה משהו נוסף, אחד לפחות
וזה לא רק אהבה לספורט,
חייב להיות עוד גורם חשוב
שיגרום לנו לאימונים בכל פעם לשוב,
הוא לא גורם טכני
ולא גורם חיצוני,
הוא לא קשור באופניים
ולא נחת עלינו משמיים,
נראה לי, אומר זאת בחיל ורעדה
שהוא לא קשור גם בתכנית האימונים הבאה,
נשאר רק גורם אחד, זה כמובן באופן אישי
נשאר רק הגורם האנושי.
רק גורם אחד יכול כך להשפיע
שלכל אימון כל אחד רוצה להופיע,
רק העניין האנושי, החברתי, ההומאני
יביא לכך שאנשים שהתקבצו באופן רנדומאלי,
יגיעו כל שבוע עד 4 פעמים
בשמש, בחום וגם כשיש עננים,
לרכוב ביחד ולגמוע מרחקים
כאילו שבסוף איזה פרסים מחכים,
לכתוב מאמרים ומיני משפטים
בקומונה, בגלוי או בסתר, כל יום מביטים,
מעירים, מייעצים
איש על רעהו באימון באחריות מציצים,
עוזרים, קדימה דוחפים ומעודדים
קבוצה הטרוגנית של הרבה ידידים,
ביחד צוחקים, מברכים ותומכים
משפחה גדולה מרובת אחים,
רק זה העניין לבדו
לכל אחד חבר כלבבו.
זה מה שבעצם היה השנה
זה התפתח יפה וקצת השתנה,
עלתה המהירות והתארכו העליות
לקצר זמנים נותר לקוות,
אבל עם חבורת רוכבים כל כך מוצלחת
הברכה לפתחנו מונחת.
אז זה כנראה מה שהיה השנה
ורק נותר לאחל לטובה הימנה,
בריאות, אושר והרבה הצלחה
למי על האוכף, בריצה או בבריכה,
עלו תכבשו ותביאו מדליות וגביעים
ובעצמכם תמיד תהיו גאים.