מסע ילדות
אני מביט מחלון הקרון
בנוף הנוסע
עולה בו שירת מלאכים
געגועיי נוגעים עמוק
מתחדשים והולכים
מנסה מעט לנוח
לאגור כוחות
להתפרקד בקלילות על המושב
אך קולות רחוקים לא נותנים לי מנוח
אני חוזר לשם
שם במחוזות ילדותי
נקשר חוט של קדושה
וחום שממס לבבות
לשירת המלאכים היפה
מצטרפות מקהלות ילדים ברבבות
וכמו מאליהן מובילות אותי רגליי
שקשוק כבד
רועדות ידיי
הנה שם ביתי עומד ניצב
בכתליו ספוג עוד ריח הסתיו
מסע אל ילדותי
שם ידעתי גם שמחה
אך גם רגעי תוכחה
מוסר הצולף ותובע
אך מיד בא עידוד מלווה בטפיחה
ועכשיו הרכבת עוצרת בתחנה
© כל הזכויות שמורות למחבר