|
ואולי רק לטוב
הירבתי לחשוב להרהר
היכן הם ימי ילדותי
היכן אבי המנגן בפסנתר
היכן אימי בזרועותיו של אחר
לבשו בי הימים צבעים אפורים
לא ניתן היה לבכות והשמחה לא היתה בת פנים
הקדרות והאופל של שנות השישים הדהויות
האביב ופרחיו נותרו ללא תמורות
והילד שבי
אשר נותר בין סדקי הזמן
לא אנטור ולא אשמור שנאה לשווא
כי אם אבי הרים ידו להשפילני
וחיבוק אימי לא נותר לטוב
הרי הייתי צריך לקחת איתי לדרכי רק צער ומכאוב
וההשלמה כל כך קשה
מי אני בתוך כל המהומה
האם כבן זקונים אמצא פינה
להשתלב בנוף ההקרבה
חלפו שנים וחסך אהבה וליטוף נותר בי
אם חומריות הייתה בת חלקי לאורך כל השנים
אבל למרות הכל לקחתי לדרכי רק את הטוב
את המעט יפה ואת חיי הרחוב
עיבדתי לשיר את סיפורו של חבר טוב לעבודה
כתבתי את השיר בגוף ראשון כי כך הוא מעביר יותר טוב את המסר.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי |